top of page

תעזו, תשנו, תמנעו!

 

לינוי בן זקן. 25/5/15. 18:40

 

 

כל ילד מגיב אחרת לתוקפנות, אם זה חרם או אם זה התעללות מכל סוג שהוא. ניתן להבחין בשינוי אצל הנער בכמה דרכים:

1- אם אתם רואים שהנער, לא מזמין אליו הביתה חברים , לא יוצא כמעט מהבית ולא מתראה עם חברים מהכיתה ,הדליקו נורה אדומה. 2- אם אתם מגלים שינויים בדפוסי ההתנהגות של הנער כמו, הרגלי השינה שלו, האכילה וכדומה, הדליקו נורה אדומה.

3- אם לנער יש התקפי עצבים, זעם או בכי פתאומיים , הדליקו נורה אדומה.

4- אם הנער מראה סימנים של דיכאון כמו: שינה מרובה, הסתגרות מירבית בחדר, אדישות כללית למצב וחוסר עיניין בדברים שאוהב, הדליקו נורה אדומה.

5- אם הנער מתחיל להדרדר בלימודים, מבחינת ציונים , הפרעות והעדרויות רבות, הדליקו נורה אדומה.

מה אפשר לעשות בנידון? במרחב בית הספר, יש למבוגרים אפשרויות רבות להפחית את הלחץ והמתח של בני הנוער אשר מתפרקים בדרכים אלימות.

המבוגרים צריכים לראות את עצמם כאנשי עזרה וסיוע למתבגרים, כדי לעזור להם לבנות את חייהם, תוך יעוץ והכוונה בהתמודדות עם המציאות.

אם המבוגרים באמת רוצים לעזור למתבגרים הם צריכים להוריד קצת מסמכותם ושליטתם , הם צריכים לרדת לגובה עינייהם של בני הנוער, ולגרום להם לשתף ולספר להם מה הם חווים מידי יום, הם צריכים לדבר עם בן הנוער באותה השפה, כדי שלבן הנוער יהיה יותר קל ונוח לספר ולשתף.

תעזו, תשנו, תמנעו, יש סיכוי להפחתת האלימות ולעליית ערכים אחרים בקרב בני-הנוער.

 

בשנים האחרונות יש תופעה נפוצה של התעללויות ואלימות בקרב בני הנוער.

התנהגותם האלימה של בני הנוער נובעת מחיים בצל החברה כלומר, בני הנוער נחשפים לתכנים אלימים באמצעי המדיה השונים (טלוויזיה,מחשב..) ורואים פחות דברים הראויים לגילם, לדוגמא בכל סרט מצויר לילדים יש תוכן אלים (טום וג'רי). 

סדרות וסרטים אלימים קיימים לאורך כל היום והמדיה לא יוצרת משהו חדש, קשה להגיד שהיא מייצרת אלימות, התוכנית האלימה ביותר בטלוויזיה היא מהדורת החדשות!

מהדורת החדשות מייצגת לנוער את העולם בו אנו חיים ובני הנוער תופסים את המציאות ככה ומחקים אותה, הנוער מחקה את דפוסי התנהגות הסביבה שרואה וחושב שכך זה הנורמה.

בני הנוער מושפעים מהתכנים המשודרים להם, ולעיתים נוהגים להשיג את מטרותיהם באמצעות אלימות כדי "להגן על שמם הטוב". ההורים באותו רגע מאבדים את סמכותם, אינם מציבים לילדיהם גבולות ברורים ובכך בעצם מונעים מילדיהם את היכולת לדחיית סיפוקים.

הרבה פרסומים נבעו כתוצאה מאלימות בקרב בני נוער למשל: נער בירושלים שעבר התעללות על ידי חבריו , אחד מהם הוא חבר ילדות שלו ובן בית, כמו סיפור זה יש עוד סיפורים רבים שונים ,אשר דווחו והתפרסמו באתרי אנטרנט, בחדשות ובעיתונים. סיפורים אלו מעלים שאלות רבות, איך אנחנו, המבוגרים האחראים, יכולים לזהות שבן הנוער הקרוב אליינו נפגע? על האחראים המבוגרים, מוטלת האחריות להתבונן בהתנהלותו היומיומית של הנער, ולא לצפות לכך שהוא ישתף אתכם במתרחש בחייו מרצונו, תגרמו לו שישתף אתכם תראו התענינות ואיכפתיות כלפי הנער.

 

 

*הפתרונות שכתובים באתר ואלו שנראים בסרטונים הם חוות דעת מניסיון אישי של ילדים בגילאי ההתבגרות. זוהי אינה עצה מאדם מקצועי, ואין להסתמך רק על הדברים הללו, בנוסף באתר אנו פונים לזכר ולנקבה בטקסטים שונים כאחד, לא משנה למין המצוין בכתוב.

 

bottom of page