top of page

דף בפייסבוק שמציל חיים 
רז ממי. 1/5/15. 00:13

בשנת 2012 הוקם בישראל פרויקט מיוחד המכוון לבני נוער במצוקה ששמו ׳פרויקט פרפר׳. הפרויקט נמצא לא רק בישראל, אלא ברחבי העולם כולו. הוא נועד למען מתן עזרה לילדים שפוגעים בעצמם פיזית, ועוזר להם להיגמל מחתיכת ורידים, מחשבות אובדניות ומעשים קיצוניים.

 

״קוראים לי אנה, לא המחלה (אנורקסיה).. אלא הילדה. יש לי חברה מאוד טובה.. קוראים לה אנה גם. אנה פה כשאף אחד אחר לא פה.

אנה עוזרת. אנה טובה. אנה מבינה אותי. אנה יודעת מה טוב בשבילי. אנה באה איתי לכל מקום.. לבית הספר, לבילויים ולמסיבות.

אבל יש מקום שאנה לא אוהבת.. מסעדות. אבל זה לא נורא כמובן, אני אשאר רעבה.

אנה אומרת שאסור לי לאכול, ״ את שמנה, את מכוערת.״ , היא אומרת לי, והיא צודקת, היא חברה שלי לא? אז היא אמרה לא לאכול, ולא אכלתי....״ (המשך בדף הפייסבוק של הפרויקט.)

סיפורים מדהימים כאלו ועוד עשרות אחרים מתפרסמים בדף

בליווי תגובות תומכות, מחבקות ומייעצות. כל יום, המנהלות

מפרסמות סטטוסים רבים, חלקם אף לא קשורים לפרויקט, אלא
קשורים לחיי היום יום בכדי לרענן את האוירה.

 

אז מהו בעצם ׳פרויקט פרפר׳ ? 

הפרויקט בנוי על פי תהליך קבוע, שעוזר לנערים להפסיק לפגוע

בעצמם. ראשית, כשהנער/ה מרגישים שהם רוצים לחתוך, הם 

לוקחים טוש שלא נמחק בקלות (כמו לורד/ארטליין וכו׳),

ומציירים פרפר על גופם, במקום שהם בדרך כלל חותכים.

לאחר מכן הם קוראים לפרפר על שם אדם שחשוב להם,

מישהו שהיה רוצה שהם יפסיקו לחתוך ואם הוא יחתוך, הפרפר

כלומר אותו האדם ימות. ברגע של אותה ההרגשה האיומה של
רצון לחתיכת ורידים, הנער׳ה עוצר/ת את עצמו/ה כיוון שהם 
יודעים שכביכול הם יהרגו את אותו אדם שחשוב להם, הדבר

משפיע עליהם מנטלית ורגשית, ובדרך פסיכולוגית הם עוצרים

את עצמם. לאותם נערים אסור למחוק את הציור של הפרפר,

הם צריכים לתת לו להימחק בעצמו, ואם הם ציירו כמה פרפרים,

כשהם חותכים, הם הרגו את כולם. גם אם הנער אינו חותך הוא 

יכול לצייר כאלו בשביל תמיכה. וכך עושים עשרות נערים ונערות

ושולחים את הציורים אל הקבוצה.

 

התמיכה בדף היא עצומה, אנשים מכל רחבי הארץ מייעצים בכל

נושא שקיים. בזכות הפרויקט הזה המון אנשים נגמלו מפגיעה עצמית ויש כאלו שאפילו קעקעו את הפרפר על פרק ידם. הפרויקט פועל 

למען העלת המודעות לבעיות של בני נוער, מביטחון עצמי נמוך ועד לבולמיה  ואנורקסיה.
הפרויקט נמצא בפייסבוק משנת 2012, וכבר יש לו יותר מ-5,000 חברים בדף הפייסבוק הישראלי.

במהלך שנת 2013, הפרויקט חגג שנה לקיומו, והכריז יום מיוחד שיוקדש כל שנה לפרפרים שלו. היום נקבע לתאריך ה-5 בנובמבר, ובתאריך זה
כל החברים בפרויקט התבקשו ללבוש בגדים כחולים, לצייר על עצמם את אותו פרפר ולענוד תכשיטי פרפר וכמובן את החיוך שלהם. כבקשת

המנהלים, עשרות בני נוער הצטלמו בלבושם הכחול והפרפר על ידם, ושלחו לקבוצה. אפילו נערים שלא סובלים מאותן התופעות, ציירו ושלחו

כסמל לתמיכה.

 

מיקה היא הנערה שהקימה את הפרויקט. במהלך ראיון שלה עם אתר ׳מאקו׳ אמרה: ׳ אנחנו לא מתיימרים להיות אנשי מקצוע כי לא עברנו

הכשרה בתחום, אז אני לא יכולה לפנות אליו (אל בן הנוער) בתור איש מקצוע ולהגיד לו את הדברים הכי נכונים, אבל אני מציעה לו בני נוער

שמדברים עם בני נוער, והם מרגישים נוח לדבר איתנו.

 

ואיפה ההורים בכל הסיפור? מסתבר שרב ההורים לא יודעים על התופעה הזו, ולא רק שהם לא יודעים, הם גם מתכחשים לדבר. חלק נכבד מן

הילדים בגיל ההתבגרות ששיתף את ההורים, קיבל פידבק צובט. ׳את משוגעת.׳ כך הם אומרים. 

״איך אני יכולה לדעת שהבת שלי חותכת באופן סדרתי ויום יומי כאשר אני לא מודעת שקיימת תופעה כזו בכלל? את החוויה שלי העוצמתית הזאת, שהיא חרטה על עצמה שמות או מילים ועדיים המשיכה לחתוך- זה חרט לי בנשמה.״ (ציטוט לקוח מכתבה במאקו.)

 

לסיום אנו נשארים עם תהייה באוויר. האם הפרויקטים, דפי הפייסבוק והאתרים השונים בכלל עוזרים לבני הנוער בקשיים שלהם? האם בני הנוער מפסיקים לפגוע בעצמם לאחר השתתפות בפרויקט, או שמה הם לוקחים לגיטימציה והשראה לתשומת לב ופשוט מפרסמים את בעיותיהם ברשת? הרי החתכים הם רק שריטה שמעידה על בעיה גדולה בהרבה יותר. והאם הבעיה הזו תיפטר בעקבות הפרויקט? את זה אפשר רק לקוות.

________________________________________________

*הפתרונות שכתובים באתר ואלו שנראים בסרטונים הם חוות דעת מניסיון אישי של ילדים בגילאי ההתבגרות. זוהי אינה עצה מאדם מקצועי, ואין להסתמך רק על הדברים הללו, בנוסף באתר אנו פונים לזכר ולנקבה בטקסטים שונים כאחד, לא משנה למין המצוין בכתוב.

 

bottom of page