מכירים את זה?

רז ממי. 30/1/15. 00:26

מכירים את זה שכואב לכם עד שקשה לנשום כבר? 
כמו נעצים קטנים שנתקעו בגרון.. 
מכירים את זה שהראש שלכם מסתחרר מכמות הבכי? 
כאילו אתה עומד לאבד הכרה.
מכירים את זה שבא לכם להיעלם..? 
אני בטוחה שאתם מכירים.. 
שנמאס לכם.. שנמאס לכם לצרוח לעבר כולם שאתם לא בסדר.
גם אם זה לא באמת לצרוח. לצרוח במבט. 
להסתכל על בן אדם ולשדר את כל העצב שלכם אליו ולראות שהוא לא מבין והוא לא יבין לעולם.
להתווכח עם עצמך, על מה טוב ומה לא. אם להמשיך להילחם על עצמך.. אם אתה שווה את זה.. 
מכירים את זה? 
שאתם מפחדים לפתוח את הפה ולדבר כי אתם יודעים שברגע שזה יקרה אתם תתייפחו ותבכו.. 
שהדמעות המלוחות האלו, שמתייבשות על הפנים אחרי שעות של שכיבה חסרת אונים על המיטה, בסוף נעלמות.. ואיתן התחושה נעלמת. הריקנות הזאת חוזרת שוב... 
מכירים את זה שהנשימות שלכן רועדות? כמו שהיינו קטנים אחרי בכי ארוך, היה לנו קשה לנשום.. 
והיינו מסדירים את הנשימה ובולעים את הגוש שהתחנן להתפרץ החוצה.. 
מכירים את זה? 
שהצמרמורות של הכאב החד הזה מפלחות את הגוף מאה פעמים בשנייה.
הצמרמורות האלה שמבשרות שמשהו רע קרה.. אלה שברגע שהן מתקיפות אותך אתה לא יכול לישון, או להפסיק לתהות מה קרה..
שהחיוך יורד בבת אחת כשהוא עובר.. 
שהלב מחסיר פעימה והבטן מתכווצת שרק שומעים את השם שלו.. 
שהחרטה מתעתעת בך.. 
שאתם מנסים לשנוא והאהבה מתגברת על זה.. 
שאתם סולחים כל פעם מחדש.. 
שאתם לא רוצים להתקיים יותר.. פשוט לא רוצים.. 
אבל אתם פוחדים שהתחושה של הריקנות תלווה אתכם גם אחר כך.
אתם פוחדים שקהל האנשים הקטן הזה שאוהב אתכם יפגע. אתם לא יכולים לסבול את המחשבה הזו.. 
אבל עדיין אתם רוצים להיפגע, רק כדי שהוא ישים לב. 
מכירים את זה שיש שיר שמדבר רק עליכם? 
שמזכיר לכם אותו, שאתם רוצים לשיר אותו כדי שהוא ישמע ויקשיב למילים.. שיבין בלי שתאמרו לו.
אני בטוחה שאתם מכירים את זה.. אני בטוחה בזה. 
מכירים את זה שהאושר חומק לכם מהידיים? שאתם מקנאים באחרים שטובעים באושר בזמן שאתם נמצאים במים הרדודים שלו? שאתם תיאורטית סוחבים את האושר על גביכם אבל לא זוכים לטעימה ממנו..
שאתם רוצים לצרוח שהכאב הזה יפסיק! 
שאתם מוקפים אנשים ולמרות זאת אין אף אחד שם.
שאתם מסתכלים במראה ושונאים את מה שאתם רואים? שהמחשבות על סכינים ולהבים כבר לא כל כך מפחידות אתכם..
שהמחשבה על מוות לא מפחידה אתכם..
מכירים את זה? 
שהריח שלו מתעתע בכם לפעמים למרות שהוא לא שם..
שהזכרונות מתקיפים אתכם כמו מחלה, ככה פתאום בלי התראה מוקדמת, בלי דרך לעצור אותם..
שאתם מוכנים למות בשבילו.
ולא תיאורתית, באמת למות.
להקריב כל מה שיש לכם, רק למענו.
מכירים את זה? 
אני מכירה את זה.