הצלקות שלי

רז ממי. 3/1/15. 19:40

.כולם יודעים את הצבע של זה
.מן אדום כהה כזה
.הם ראו אותו המון פעמים.. בסרטי פעולה, אימה, אפילו באנטומיה של גרי
.ופעמים ממש אחדות כשהם נשרטו בברך או ביד תוך כדי משחק
..אבל אני? אני מכירה את זה בדרך קצת שונה
.כשאני נזכרת בו אני רואה רוגע ושלווה ולא לחץ ופחד
.דם
דם חם, נוזל ומרגיע. דם שמשקיט את הכאב. דם שמתפתל לאורך היד שלי עד שהוא נופל באיטיות על הרצפה ומשאיר שם

.כתם שלא יתנקה לעולם
.חלקכם בטח חושבים שאני מטורפת. אני לא מאשימה אתכם, אבל זה לא נכון. המציאות שלי פשוט שונה משלכם
.אבל החלק השני, אתם בטח מבינים אותי
:בטח כבר שמעתם על המשפט
'.הכאב הפיזי מכפה על הכאב הנפשי'

.בטח זה מה שאתם אומרים לכל מי שתופס אתכם עם הלהב על היד
.טוב.. אני אמרתי את זה. ואני לא כזו שונה מכם
.אם לומר את האמת, אני לא זוכרת את הפעם הראשונה שחתכתי
.אני רק זוכרת שמאז שזה התחיל, לא יכולתי להפסיק
.ועוד אומרים שסיגריות ממכר
.לפעמים אני מתגעגעת לכאב המתוק הזה, שגורם לגוף שלך להצטמרר עד אובדן חושים
.להתכווצות הזו בבטן, שנותנת לך תקווה שעוד דקה הכאב הפיזי הזה יכפר על הכאב הנפשי
.הקטע המצחיק זה שרב הפעמים אף אחד לא יודע שאת או אתה עושים את זה
'.לפעמים אני מייחלת שכשאני משקרת ואומרת 'אני בסדר', מישהו -כל אחד- יאמר לי 'אני יודע שאת לא
.כי זה בסדר לא להיות בסדר
.ורב הפעמים לאחר שחתכת אתה מתחרט שעשית את זה. למרות שזה הדבר היחיד שגרם לך להרגיש טוב יותר
.זה כל כך מפחיד כי יש כל כך הרבה מניעים שבגללם ילדים חותכים את עצמם
..בדידות, טראומה, משפחה, חברים, שנאה עצמית שמלווה בניסיון להיות מושלם והאכזבה שאתה לא מצליח בזה
.אצלי? זה הכל ביחד
לפעמים אני מפחדת ממה שאני מסוגלת לעשות לעצמי. כי אני לא באמת חיה, אני שורדת. יום אחרי יום. כולנו, כל אחד

.שמזדהה איתי יודע שאנחנו שורדים
.זה כל כך הרבה כאב למישהו כל כך צעיר
.כולכם וודאי מכירים את העולם הפשיסטי, סדיסטי ומפלה שלנו
.לאף אחד לא אכפת אלא אם כן את יפה, פופולרית או מתה
.קשה לי.. אם אני חושבת על דברים יותר מידי אני מתחילה לבכות
.אני בוכה כי יש לי מפלצת נוראה שתקועה בתוך הראש שלי.. אבל אולי היא בעצם צורחת כי היא תקועה בגוף האיום שלי
.אני זוכרת את זה.. את הצמא הזה לאושר
.את הציפיה שהכל יסתיים כבר. ואת הפחד של מה יקרה כשזה באמת יגמר
.כמו שאמרתי, אני לא מטורפת.. המציאות שלי פשוט שונה משלכם
.כי כשאתם רואים סרגל, אני רואה את השפיץ החד שלו
.כשאתם רואים מחדד, אני רואה את הלהב הקטן שמוברג בפנים, ושכל כך קל לפרק אותו
.כשאתם רואים את סכין הגילוח? אני מדמיינת אותו על העור שלי
?..וכשאתם רואים את היופי בחיים, אני
.אני רואה את הדרך הארוכה והמייסרת עד למוות המתוק