שעת המנוחה שלי

רז ממי. 23/1/15. 11:10

 

.אני הולכת ברחוב חשוך, כולו מנורות גבוהות. אני רואה עיניים, הן צופות בי במבטים חודרים ומאשימים

.כאילו הן יודעות את הסוד שלי
.אני מפחדת, כל כך מפחדת ליפול ולהיחשף. יש רעש מאחור, אני מסתובבת כדי לבדוק אך אין כלום

כשאני חוזרת לשביל הוא מתמלא עצים, שחורים ודוקרניים שמתנשאים לגובה ומסתירים את האופל

.שבשמיים
שוב הרעש הזה, כמו רשרוש של עלים יבשים שדרכו עליהם. אני שוב מסתובבת ואתה שם אהובי, עם

.מבט מלוכד בעיניים

.מבט מפחיד, מבט יודע. ופתאום אתה מחייך אלי, ומדבר מילים אילמות.. ואני לא שומעת
.ולרגע אחד אני כן שומעת. ״איזה בזבוז.״ אלו המילים החוזרות על עצמן, שאתה לוחש לי בלי להפסיק

אתה רוכן אלי, נושק לי בצווארי, וכאב חד מתפשט מצווארי לשאר גופי כמו מכות חשמל. אני מרגישה מגע

.חם, נוזל סמיך אשר צבעו אדום כיין

.אני מתקשה לנשום ונופלת אל תוך שלולית הדם

.קר לי, אני לא מצליחה לעצום את עיניי, ואתה שם, אתה צוחק. ואני? אני בוכה

מנסה לדבר אך לשווא, כיוון שלא יוצא שום קול מהפה שלי.. אני מנסה לשאול אותך, לשאול למה? למה עשית לי את זה אהוב שלי? למה דווקא אותי הקרבת? מה אני עשיתי? אבל אני יודעת מה עשיתי. נתתי לעצמי להישבר. ליפול מהסוס ולא לקום, נתתי

.לך לעבור כל יום באי ידיעה אם אני אחליט לחיות למחרת או לא

אז מגיע לי, מגיע לך וודאות.
עכשיו אני שוכבת, וקר לי, וכואב לי, ואני מרגישה עייפה כל כך אבל אני עוד לא אכנע לחושך. אני אשאר לצפות בך עוד דקה אחת. עוד עונג אחד קטן, אני אמשיך להיות ערה רק לזמן הקצר הזה.

והנה אתה שוב, עומד עלי, נעליך ספוגות בדם לאחר שאתה ניצב בתוך שלולית הדם הסמיכה והכהה. אני תוהה מה אתה עושה, לעולם לא דמיינתי שאתה תעזור לי ככה, תשחרר אותי. לוקח לי כמה שניות להבין שאתה בוכה, ואני ששוכבת שם על הרצפה בשתיקה, לא מסתכלת עליך. אלא על דמות חדשה שניצבת לידך. הדמות הזו מוכרת לי, היא אני.

אני מנסה לצרוח שתתרחק , אני מנסה לקום ולהגן עליך ממנה, ממני אך שוב לשווא.
היא תיקח אותך כמו שהיא לוקחת אותי. בייסורים איטיים. אני יודעת את זה.
אני סופרת את הנשימות שלי בשעה שמבטי עולה אל השמיים. אם אפשר בכלל לקרוא להם שמיים, הם יותר נראים כמו ים בשעות הלילה, כשכולו שחור.
אני לא נלחצת כשאני לא מרגישה שום דבר בגופי שוב. אני נותנת לזה להתפשט בגופי.
אני עוצמת עיניים.

אז תן לי לספר למה תיארתי לך את סיפור המוות שלי.
כדי להגיד לך תודה אהובי, תודה שהצלת אותי מחיים נוראיים ולקחת אותי למוות שליו.
תודה.